צמחי מרפא לסבוריאה

צמחי מרפא לסבוריאה

סבוריאה היא מצב דלקתי בשכבות העליונות של העור, המתחיל עם הפרשה מוגברת של חלב (sebum), מבלוטות החלב המצויות בדרמיס. החלב מופרש דרך צינורית דקה היוצאת מבלוטת החלב, ומשתחרר על פני העור. הוא מתייבש על פני העור ביחד עם הקרטין המצוי בשכבת העור החיצונית, ונוצרים הקשקשים המאפיינים את הסבוריאה.

הקשקשים מופיעים על הקרקפת, בפנים, ובהדרגה הם מופיעים גם מאחורי האוזניים, על הגבות, על גשר האף, מסביב לאף ועל החזה. אלה הם המקומות העשירים בבלוטות חלב. במקרים חמורים יותר מופיעים פצעונים קשקשיים בצבע צהוב עד אדום (1).

סבוריאה שכיחה אצל תינוקות בני פחות מחודש. היא נדירה אחרי גיל שנה ועד גיל ההתבגרות. אצל תינוקות מופיעים הקשקשים, העור האדום ולפעמים גם התעבויות בעיקר על הקרקפת, סביב הצוואר, על קפלי עור ובאזור החיתולים.

אצל מבוגרים עלולה הסבוריאה להיות מחלה כרונית עם מצבים של התפרצות ושל נסיגה. במרבית המקרים הנסיגה היא בחודשי החורף.

הגורם לסבוריאה אינו ידוע, אבל נמצא קשר עם פטריית שמר, שהיא חלק מהפלורה הנורמלית של העור, Malassezia globosa, וגם מינים אחרים של Malassezia. בעבר קראו לה Pityrosporum ovale. מניחים שהשמר מייצר מרכיבים שהם טוקסיים לעור והם גורמים לדלקת. אין הסכמה בין החוקרים לגבי הקשר בין המחלה ופטריית השמר (2).

גורמים נוספים עלולים להיות נטייה תורשתית, השפעה סביבתית, גורמים הורמונליים, או גורמים הקשורים למערכת החיסון (3).

החמרה במחלה עלולה להגרם על ידי מחלה, ירידה במצב הבריאות, עייפות, סטרס, חילופי עונות השנה וחוסר שינה (4).

אצל מתבגרים ומבוגרים המחלה שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. עם העלייה בהפרשת ההורמונים ניתן לראות גם הגברה בייצור החלב על ידי בלוטות החלב. 

צמחי מרפא ותזונה לטיפול בסבוריאה

אצל תינוקות המחלה חולפת מאליה בתוך זמן קצר. ניתן לרכך את הקשקשים עם צמחים מרככים ואחר כך לסרק בעדינות.

אצל מבוגרים יש צורך בטיפול משולב, פנימי וחיצוני. המחלה מתבטאת על פני העור, אבל היא מצביעה על חוסר איזון פנימי שיש לטפל בו.

יש לשקול אם התזונה אמנם מתאימה למטופל, האם יש לו רגישות לכמה מהמאכלים שהוא נוהג לאכול, האם יש מזון שמזיק לו, שגורם לו לתגובה של מערכת החיסון, להתפתחות של נוגדנים, אולי חסרים לו מרכיבים הכרחיים. האם מערכת העיכול מתפקדת באופן תקין, האם רמת האנזימים המופרשים מהלבלב תקינה, האם רמת החומציות שבקיבה לא נמוכה או גבוהה מדי, ואחד הדברים החשובים אילו חומצות שומניות מקבל המטופל. האם יש לו מספיק חומצות שומניות פעילות במצב ציס, או שהתזונה שלו כוללת מרגרינה ושמנים מזוקקים שהתקבלו על ידי כבישה חמה, וכל החומצות השומניות הן במצב טרנס.

הטיפול כולל שינוי של התזונה, תוספי מזון שישלימו את החסר, ניקוי, שיפור הפעילות של מערכת החיסון, צמחים אנטי דלקתיים וצמחים אנטי אוקסידנטים. 

תוספי מזון: 

ויטמין B6, B12, חומצה פולית, שמן נר הלילה או שמן של Borago officinalis, המכילים gamma linolenic acid (GLA) להוציא מהתפריט את כל מיני המזון שאינם מתאימים למטופל באופן אישי.

ניקוי באמצעות צמחים המגבירים פעילות של הכבד, כיס מרה, הכליות, המעי הגס.

צמחים מומלצים לניקוי 

ניתן להזמין צמחים מן הרשימה על ידי לחיצה על שמם בעברית.

צמחים אנטי דלקתיים

צמחים לשיפור פעילות מערכת העיכול

לוקחים את הצמחים בחליטה, מירתח, טינקטורה, אבקה או במיצוי יבש. מינון: 3-5 ג' ליום    

צמחי מרפא בשימוש חיצוני לסבוריאה

מטרת הטיפול החיצוני היא להחיש את הריפוי, למנוע החמרה, למנוע זיהום. ניתן להשתמש בצמחים כמסיכות, קומפרסים או משחות וקרמים.

הצמחים שנעזר בהם יהיו בעלי התכונות הפיזיולוגיות הבאות:

אסטרינג'נט- צמחים המכילים טאנינים בעלי פעילות מכווצת. הם יסייעו לכיווץ הנקבוביות ולהפחתת הפרשת החלב.

מרככים, 

demulcent – הם מכילים פוליסכרידים שסופחים מים ומוסיפים לחות לעור. במקרים של סבוריאה הם יסייעו לריכוך הקשקשים ויאפשר להסיר אותם בקלות.

אנטיספטיים– צמחים אנטי פטרייתיים ואנטי בקטריאליים, שיסייעו למנוע ולטפל בזיהומים.

מקררים– צמחים המכילים ג'ל או מים זמינים שיסייעו להרגיע את החום והאודם

מרפאי פצעים– צמחים המחישים חלוקת תאים במקום הפצע ועוזרים לבנות ריקמה ולסגור את הפצעים.

נוגדי גרוד

   מקורות

 1. Hay RJ. Graham-Brown RAC. Dandruff and seborrhoeic dermatitis: causes and management. Clinical and Experimental Dermatology, 1997, 22: 3-6.

2. Parry ME. Sharpe GR. Seborrhoeic dermatitis is not caused by an altered immune response to Malassezia yeast. British Journal of Dermatology, 1998, 139: 254-263.

3. Johnson BA. Nunley JR. Treatment of seborrheic dermatitis. American Family Physician, 2000, 52: 149-155.

4. Schwartz R. Janusz A. Christopher A. Camila K. Seborrheic dermatitis: an overview. American Family Physician, 2006, 74: 125-130.

לחזרה לחנות